אקוודוקט- מוביל מים.

הרומאים אהבו מאד מים.  אם תושב אירופי ממוצע  צורך היום כ 140 ליטר  ליממה הרי הרומי צרך פי שלושה ממנו- כ450 ליטר ליממה . המזרקות הנימפאונים, בתי המרחץ שהם מוסד חובה בכל יישוב רומי הביאו לנתון הצריכה המיוחד הזה. לשם כך צריך לספק מים רבים לכל עיר רומית. רומא התברכה בהנדסת בניה מתקדמת המעוררת השתאות עד  עצם היום הזה. הנדסת המים היוותה אחד משיאי ההישגים הטכנולוגיים של העולם העתיק. מים הובלו באקווה דוקט -מוביל מים בלטינית. ממרחק של עשרות ואף מאות קילומטרים.

במאמר זה נעסוק במוביל מים רומי המצוי בשטחה של ארץ ישראל בנחלת חצי המנשה אשר בעבר הירדן.

מובילי מים ארוכים הידועים בעולם מצויים באירן והם פעילים עד היום באלפיהם.  מובילי מים אלו חצובים תת קרקעית  בשיטת הקאנאט או בעברית בארות שרשרת. מנהרות תת קרקעיות אלו אשר נחפרות ומתוחזקות בעזרת פירים אנכיים. בעיר יזד אשר באירן מוכר קאנאט תת קרקעי באורך 85 קילומטרים. הוא נחשב לקאנאט הארוך בעולם.  אבל בעולם הרומי יש מובילי מים ארוכים ממנו. רובם על קרקעיים.            הארוך באקוודוקטים הוא ביזנטי. זהו האקוודוקט של וואלנס  מהמאה הרביעית לספירה, המוביל מים לקונסטנטינופול ממרחק של  268 קילומטר . אליו התווסף במאה החמישית אקוודוקט שהשלים אותו לאורך של  426 ק"מ. אך כאמור אלו אקוודוקטים ביזנטיים ואנחנו כאן עוסקים בתקופה הרומית.

בתמונה ניתן לראות את שדרות אתטורק העוברת מתחת לאקוודוקט זה.

שרידי אקוודוקט רומי ידוע מצויים בצפון סוריה. מוביל מים זה הוביל למרחק של כ 150 ק"מ אל העיר הרומית אפמאה לא רחוק מלטקיה(עיר עתיקה זו נחפרת בידי סורים חסרי פרנסה, במאות חפירות פיראטיות שניתן להבחין בהן אפילו בצילומי לוויין). יש אקוודוקטים רבים שאורכם עשרות רבות של קילומטרים בכל רחבי העולם הרומי וסביב הים התיכון. תקצר היריעה מכדי להזכירם. כמובן שאמות המים שלנו לקיסריה, ירושלים, סוסיתא, סרטבה ועוד,  לא יכולות להתחרות באורכן עם האמות שהזכרנו.

מאמר זה דן  באקוודקט הקרוי בערבית "קאנאט פירעון" – בתרגום חופשי לעברית  "תעלת הפרעונים".  הוא מצוי בצפון ירדן והוא הארוך מכל האקוודוקטים הרומים הידועים לנו. אורכו הוא 170 ק"מ. ואילו אורכה של הנקבה התת קרקעית אשר בו הוא 106 ק"מ – אמנם אין רציפות בגלל שלושה גשרים שחצו ודיות – אך אורך הנקבה המצטבר הוא הגדול הידוע לנו בעולם העתיק.                                                                צילום אוויר  ונתיבה של האמת המים/נקבה   CREDIT http://www.qanat-firaun.de/en

בתצלום האוויר ניתן לראות את מוביל המים המתחיל באגם מלאכותי ליד הכפר דילי מזרחית לנווא ו כ25 ק"מ מהגבול עם סוריה בגולן.   שרידי מוביל המים היו ניכרים בסוריה של לפני כמאה שנה ויותר וכל הנוסעים והחוקרים הכירו אותם. זיטצן, ואן דה ואלדה ושומכר מזכירים שרידי גשרים בעלי קשתות ושמורים למדי  ותעלות מים שמורות ואף פעילות.  במלחמת העולם השניה בעת כיבוש סוריה ולבנון מידי הצרפתים. מצאו הכוחות האוסטרלים שנטלו חלק חשוב במערכה, את שרידי התעלה הרומית ורחצו בה.  אך מי שחשף  את הנקבה התת קרקעית החצובה בצפון ירדן היה ארכיאולוג גרמני בשם מתיאס דורינג . הוא עסק מאז שנת 2004  ועד 2009 בסקירת, חשיפת וחפירת קטעי האמה השונים. על פי מפה זו ניתן להבחין שמטרת האקוודוקט היתה להשקות את צפון אזור הדקפוליס. את אדרעי – אבילה וגדרה. כזכור לבית שאן לא חסרו מים . מעיינות ונחלי הסביבה סיפקו לה מים רבים. בסוסיתא פתרו את הבעיה באמצעות אמות קצרות יחסית ממקורות מים קרובים . אבל גדרה ואבילה היו גבוהות וללא מקורות מים גבוהים קרוב אליהן. הרומים מצאו אזור עשיר במים וגבוה אך הוא היה רחוק ושוכן בחורן הסורי. זה אזור הכפר דילי בסוריה . מרחק גדול מאד מגדרה. שם סכרו אזור ביצתי ועשיר במעיינות ויצרו מאגר מים גדול ממנו הובילו באמה את המים אל גדתו הדרומית של נהר הירמוך.

למטה נראים חיילים אוסטרלים על האקוודוקט הרומי הפעיל בעת מבצע "אקספורטר" דהיינו – יוני 1941 בעת כיבוש סוריה ולבנון מידי כוחות וישי.                                                                                                                        התמונה לקוחה מאתר Australian War Memorial  צילם פרנק הארלי 

התמונה למטה מראה את הפיר האלכסוני האופייני לשיטה הרומית של חפירת נקבה. שיטה זו מתאימה לנקבה מתפתלת שאינה עמוקה כמו מקבילתה הפרסית. היא מאפשרת ירידה נוחה בהרבה לנקבה . הפרסים חפרו את פירי הקאנאטים שלהם באמצעות פירים אנכיים לעומק של עשרות ואף מאות מטרים.  מכיוון שהרומים ניתבו את מהלך נקבותיהם על פי שיפוע מתון, קרובות נקבותיהם לפני הקרקע ולכן לא היה צורך בפירים עמוקים כמו באירן. אך שיטה זו דרשה פיתולים רבים במהלך האמה והארכת אורכה.                                                                                                                               כאשר הגיע אדריאנוס אל האזור בביקורו המפורסם ב 129 לספירה בחן את העבודות בנקבה ההולכת ונבנית .  העבודות החלו בזמנו של דומיטיאנוס והסתיימו לאחר כ120 אלף שנה. בדרך סיפקה האמה מים לערים נוספות כמו דרעא ואבילה . אך היעד הסופי היתה העיר גדרה- עיר בת כ 50,000 תושבים.

כאשר התקדמו דרומה עקפו את העיר דרעא מכיוון מזרח וגישרו על וואדי באמצעות גשר של כמאה ושלושים מטר ובעל שלוש קומות של קשתות. ולמעשה עברו בכך אל גדתו הדרומית של נהר הירמוך. עתה החלו לחפור לכיוון מערב. ואכן מערבית לדרעא  נתקלו באחד מיובלי הירמוך הדרומיים. זה הוא וואדי שלאלה (המפלים) ועומקו כ200 מטרים.  כאן אפילו כושרם ההנדסי של הרומאים לא עמד להם. הם נאלצו להאריך את האמה ב11 קילומטר כדי להקיף את הוואדי. מכאן ואילך עסקו רק  בחציבה תת קרקעית. למרות שהיו בדרכם ודיות שניתן היה לגשר על פניהם, אך סלעי הקירטון הנוחים לחציבה הכריעו את הכף . החציבה מסתבר היתה מהירה יותר. לכן העדיפו המהנדסים הרומיים  את הפיתולים  המאריכים והגיעו בסופו של יום אל גדרה היא גדר.   בממוצע חצבו החיילים והעובדים כ2.5 מטר ליום עבודה.                  הפיר האלכסוני בנקבת המים בפארק אלונה כמוהו יש מאות לאורך הנקבה בצפון ירדן.                      צילום JENS KLEB 

פיר באקוודוקט גדרה

באיור למטה הלקוח מאתר השבועון דר שפיגל  ניתן לראות את שיטת החפירה. כאשר חוצבים מתקדמים האחד מול השני בתעלה ניסיונית (PILOT) . כאשר יש מיפגש בין הצוותים החופרים זה מול זה, (ממש כמו אצל חזקיהו) מרחיבים את התעלה עם השיפוע, הגובה והרוחב הנכון. השיפוע בתעלה זו היה בממוצע 0.3  מטר לקילומטר, שיפוע של 0.3% . הרומאים גישרו על ודיות עמוקים ורחבים בגשרים וכאשר נכנסה האמה לקטע התת קרקעי שלה נאלצו לגשר על שלושה ודיות. כך חולקה הנקבה לשלושה קטעים עוקבים. קטע בן קילומטר , 11 ק"מ , 34  ו 60 קילומטר רצופים  של נקבה תת קרקעית . סך הכל 106 קילומטר של נקבה. ויוצא נכך ש64 קילומטר היו מעל פני הקרקע בשטח סוריה. בין כל קטע של נקבה  גישר על פני הואדי המקומי גשר. מאות פירים נמצאו על ידי דורינג החופר הגרמני וצוותו.

 Foto: DER SPIEGEL
גובה הנקבה היה כ 2.5 מטר והרוחב כאחד וחצי . מה שהבטיח ששלושה חוצבים יוכלו לחצוב במקביל. ואילו הפירים סיפקו אוויר לחוצבים ודרכם הוציאו עבדים את החומר הנחצב החוצה.  התעלה ננטשה בתקופה המוסלמית וכאשר גילו תושבי האזור את הפירים האמינו שזהב טמון במעמקי האדמה. אך מאמצי חיפוש העלו חרס.

 Qanat FIR‘ON – Documentation of the 100 Kilometres
 Aqueduct tunnel in northern Jordan                                                                     Mathias Doering 

העבודה המאומצת הגיע לסיומה לאחר 120 שנה (זמן משוער)בזמנו של הקיסר ספטימיוס סוורוס ואולי קרקלה ששלט אחריו. למרות הסיום הייתה בגדרה אכזבה מסויימת . האמה אכן סיפקה מים רבים לעיר . אך אפילו מהנדסי המים המצויינים של רומא לא תמיד מצליחים. אמת המים האדירה הזו , הארוכה מסוגה בעולם אז, שהיתה אמורה להפעיל את הנימפאון של גדרה, הגיעה לגדרה נמוך מדי . מאגר המים שהיה אמור להזין את הנימפיאון ומזרקותיו היה גבוה מדי. המזרקות בנימפאון  לא פעלו.

למבקרים בירדן יש לדעת נקבה זו  אינה פתוחה לביקור הקהל  .

ברשימה זו נעזרתי בידי חבר הצוות הגרמני שסקר וחפר באמה

מר Jens Kleb