השושלת הקרולינגית החלה לשלוט בארץ הפרנקים במאה השמינית .
בשנת 732 התרחש קרב בין הכוחות המוסלמים שהיו תחת שלטון החליפות האומיית ליד פואטייה – בה
הנסיך קרל מרטל ( יש שהישוו אותו ליהודה המקבי- מלשון מקבת = פטיש = מרטל על פי היסטוריוני התקופה) הביס כוחות מוסלמיים ודוחק אותם אל מדרום לפירנאים.

בנו של קרל מרטל , פפין הגוץ הצליח להשתלט על ממלכת הפרנקים אך עדיין לא על אזור ספטימניה – זהו איזור לנגדוק רוסיון וקצת מפרובנס. בחלקת החוף הדרומית ביותר של הים התיכון הפרנקי,  שם עדיין נותר מעוז מוסלמי שמרכזו בעיר החשובה נרבון. כדי לכבוש את נרבון פנה פפין אל יהודי העיר וביקש מהם לפתוח את שערי עיר זו רק לזמן קצר. תמורת מעשה זה, הבטיח פפין סכום כסף רב ביותר .
למרות המוניטין של היהודים כחובבי ממון על פי דעתם של נוצרים, לא אבו יהודי נרבון לפתוח את השער פן יבולע לאחיהם היושבים תחת שלטון האיסלאם בחצי האי האיברי ובצפון אפריקה.
מכיוון שאין להפריז בחשיבות עיר זו למלכי הפרנקים, היא בעבר נתנה את שמה לפרובינקיה הרומית נרבוננסיס ובה עברה דרך חשובה ביותר לספרד. הקרויה ויה דומיטיה – Via Domitia . עיר זו נחש בה למפתח להתקדמות דרומה לאורך החוף האיברי בואכה קטלוניה והעיר ברצלונה .
חשיבות העיר הניעה א ת פפין הגוץ להציע פפין ליהודים הצעה מפתה הרבה יותר. באם יעזרו היהודים לנוצרים לכבוש את העיר יוכלו להקים להם מלך בנרבון שישלוט על יהודי אזור נרחב בספטימניה. הפיתוי היה רב והיהודים הסכימו .
יהודי נרבון שחיו תחת המוסלמים בעיר אם כן, פתחו את שעריה לאביריו של השליט הפרנקי – צעד חריג מאד לכל הדעות שהרי בדרך כלל נטו היהודים לצד האיסלם.

בתמונה למטה ניתן לראות את המוסלמים עוזבים את העיר נרבון 

By Émile Bayard – Historia December 2010, Public Domain, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=12278215

פסלו של פפין הגוץ בווירצבורג

By Daderot – Own work, CC0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=22109052

האומיים נסוגו  דרומה מעבר לפירנאים  ופפין נכנס לנרבון והפך אותה לרכושו, אבל עתה היה צריך למלא את התחייבותו ליהודים .

By Iñaki LLM – Own work, CC BY-SA 3.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=20323627

האגדה מספרת שהוא עמד על כך שמלך היהודים יהיה מזרע דוד. לשם כך הובא מבבל בן למשפחת מכיר.
והוא שלט באזור נרבון כ"נשיא" מי שמזכיר את מכיר הוא אברהם איבן דאוד ב"ספר הקבלה " מהמאה     ה 12 , שם מציין שמכיר הובא מקרב גולי בבל כצאצא של דוד. בשנת 1165 מציין גם ר בנימין מטודלה את נשיא היהודים.

ובאנאלים של נרבון משנת 1364 מציינים בית המכונה "Cortada Regis Judæorum" כלומר, החצר של מלך היהודים.

                                           זו החצר בנרבון ובה סמל הרלדי .

בנו של פפין קרל הגדול נחשב לגדול בשליטי הפרנקים. הוא קיבל מהאפיפיור את התואר קיסר האימפריה
של רומי הקדושה .
קרל נודע במלחמותיו נגד המוסלמים בספרד בקרבות אינספור. ידועים הקרבות בפירנאים באזור
קטלוניה, שם הנחיל תבוסה למוסלמים. כחובב תנ"ך קרא הסתמך על "נשמדו בעין דאר היו דומן
לאדמה" תהלים פ'ג . י'א. וקרא למקום אנדורה. גבורת האבירים קיבלה ביטוי ב"שירת רולן" המפורסמת המתארת קרבות גבורה מול המוסלמים של אותו  רולן – אביר נוצרי של קרל הגדול.
לקרל הגדול היו יחסים טובים עם הרון אל ראשיד החליף העבאסי שישב בבגדד.
לכאורה לא סביר שלמי שנלחם כל העת נגד המוסלמים יהיו יחסים טובים עם השליט המוסלמי הבולט
ביותר במאה התשיעית. ההסבר הפשוט יבהיר שבספרד באותה התקופה שלטו האומיים מקורדובה.
אותם אומיים שנטבחו על ידי העבאסים ב 750 לספירה ושרידיהם נמלטו לאל אנדלוס ומשם שלטו. הם
היו אויביו של קרל הגדול אך גם של הרון אל ראשיד. במרוקו באותה עת שלטה השושלת האידריסית
שהיתה לה נטייה שיעית וגם היא היתה ביחסים גרועים עם הרון אל ראשיד הסוני. לכן נקט קארל בכלל –
- אויב אויבי הוא ידידי אפילו הוא מוסלמי  – מבט  מהיר על מפת הפוליטיקה של המאה השמינית תבהיר את המצב. מכיוון שיחסי האומיים וקראל הגדול היו יחסי מלחמה אך גם עם האימפריה העבאסית היו יחסי עוינות באופן טבעי למדי היו יחסי ידידות בין העבאסים לקרולינגים.
                         מפת פוליטית של המאה תחילת המאה התשיעית.

By ​Wikipedia user Carlaude, CC BY-SA 3.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=7713842
צבעי אדום הם שטחי האימפריה הרומית (קרולינגית) וגרורותיה בירוק החליפות העבאסית, בכחול ביזנטיון
וגרורותיה. השטחים הירוקים כהים בצפון אפריקה הם בשליטת האידריסים אויבי העבאסים. ובספרד הצהוב בשליטת אמירות קורדובה האומאית שגם היא אויבת העבאסים .
במסגרת יחסי הידידות הטובים בין קארל הגדול להרון אל ראשיד נשלחו מתנות לבגדד מאאכן ומבגדד
לאאכן . הרון אל ראשיד שלח חיות אקסוטיות ואפילו שעון מים לקארל הגדול. 

                                     הפיל אבול עבאס הניתן מתנה לקארל הגדול

By anonymous – The Image Gallery, Data from: University of California, San Diego, Public Domain, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=6017685
מימין, תמונה של קארל ומשמאל ציור של משלחת מטעמו להרון אל ראשיד .
.
הסוחר היהודי יצחק שהיה שייך למעמד יהודים סוחרים בשם רדהנים )אולי בגלל מקום מוצאם
במסופוטמיה או במובן של " יודעי דרך" בפרסית. הרדהנים סחרו בסחורות מסין, דרכי המשי ונתיבי הסחר שלהם עברו גם במסופוטמיה. יצחק תיווך בין שני המנהיגים והביא את מתנותיו של הרון
אל ראשיד לקרל הגדול.
המתנה האקזוטית ביותר הי תה פיל אסייאתי ושמו "אבול עבאס" . הפיל נשלח באמצעות יצחק שקיבל
הנחיות מדוייקות כיצד לטפל בו. מכייוון שטיפל בו היטב הגיע הפיל בשלום לאאכן ועורר התלהבות
עצומה. לאחר שהוחזק זמן מה השתמשו בו לקרבות ובאחד הקרבות הפיל מת .
  בציור למטה- מתנותיו של הרון אל ראשיד

הסוחרים הרדהנים עליהם נמנה יצחק נזכרים אצל הגיאוגרף הפרסי איבן חורדאדבה שכתב את הספר
"כיתב אל מסאליכ ואל ממאליכ" -ספר הנתיבים והממלכות. הוא מתאר שכבת סוחרים עשירה במאה ה 9
שעשתה את דרכיה מסין ועד מרוקו ומאנדלוסיה עד פולין, סחרה בסחורות ותיווכה בין המזרח למערב
ובין הנצרות לאיסלאם. הם היו הראשונים שה שתמשו בשטרי חוב ויש הטוענים שלמעשה הם היו מייסדי
הבנקאות עוד לפני הטמפלרים להם ייחסו ראשוניות בעניין. גם קרל הדגול סחר עימם, קנה מהם סחורת
מהמזרח ומכר להם עבדים מקרב הסכסונים הפאגניים איתם נלחם .
הרדהנים היו עשירים מאד והם היוו אבן יסוד חשובה בכלכלה האירופית. תבלינים, משי, צבעים, תרופות, ועבדים היו מהסחורות שבהם סחרו .
באותה עת שליטיה המוסלמים של אל אנדלוס חשקו בעבדים ובשפחות והרדהנים סיפקו זאת. העבדים
המבוקשים היו אמורים להיות מסורסים. בעיר לוסנה באנדלוסיה שרוב אוכלוסייתה היתה יהודית
סורסו העבדים. מרכז סירוס נוסף היה בוורדן שבצרפת .
כך נמכרו עבדים בידי הרדהנים בכל רחבי העולם התרבותי דאז.
בתמונה שלמטה נראים נתיבי הסחר של הרדהנים.By I, Briangotts, CC BY 2.5, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=2430834
בנו של קארל הגדול לואי החסיד המשיך לנטות חסד ליהודים כמו אבותיו. מי שהתנגד מאד ליהודים
ולמדיניותו של לואי החסיד היה בישוף ליון אגובארד- איש דת זה כתב מאמרים שונים נגד היהודים ואף
כינה אותם FILII DE DIABOLO בני השטן. הוא ביקש לנצר עבדים סלאביים שהיו בידי הר דהנים כדי
שישחררו אותם. לואי תמך ביהודים שהיו בעלי השפעה רבה. אולי זו הסיבה שאגוברט תמך בבניו של
לואי עת מרדו באביהם .
עדות נוספת על סחר העבדים של הרדהנים מצוייה בעיר גנייזנו )ליד פוזנאן( אשר בפולין מוצג סיפור חייו
של קדוש מפראג בשם אדאלברט על דלתות הקתדרלה .באחד התבליטים  נראה הקדוש משכנע את
הדוכס בולסלאב דוכס בוהמיה לשחרר עבדים סלאביים מידי הסוחרים היהודים.

By Mathiasrex, Maciej Szczepańczyk – Own work, CC BY-SA 4.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=82514998

אבל במאה ה 11 פחת מאד מספרם של הרד'אנים ופעילותם המסחרית התמעטה מאד. שושלת טאנג הסינית קרסה, הפרסים והטורקים התחזקו, הקומונות האיטלקיות וספינותיהן המהירות תפסו את הבכורה בסחר בנתיבי השייט בים התיכון והיוו תחליף מהיר וזול לנתיבים הארוכים של הרד'אנים. חשיבותם פחתה והם נעלמו אט אט ממפת נתיבי הסחר העולמי. סחורות ותבלינים שעלו על שולחנות אירופה נעלמו יחד עם הסחר הרדהני.