" החטאים ועונשם " רועי רוטברג ומבצע סריס

 בל"ג בעומר תשכ"ז  29.04.1956  היתה אמורה להתקיים חתונה מרובעת של ארבעה זוגות במשק נחל עוז . חדר האוכל קושט עם כרזות , צמחים וזרי פרחים, הופעה אורגנה על ידי וועדת התרבות, אורחים, מוזמנים ובני משפחה החלו להגיע ואנשי המשק היו עסוקים בקבלת פניהם. גם הרמטכ"ל דאז משה דיין הוזמן והתכוון להגיע. ואז, בלב ההכנות הגיעה ידיעה מתצפית צה"ל  שעזתים עולים על השדות עם עדריהם.                                                                                                            למטה נראה רועי רוקד עם לאה נאור (המשוררת) התמונה באדיבות לאה נאור 

רועי ולאה נאור רוקדים

            תמונת חמישה זוגות כולל רועי רוטברג משמאל בחתונה מחומשת שנערכה שנה לפני הרצחו של רועי. באדיבות "סיפור מקומי  נחל עוז"

צילום חמשת הזוגות נחל עוז רועי הודיע לפני צאת לעוזרו שהוא דוהר לגבול ואף אמר לו :"בוא אחרי". העוזר כנראה לא הבין ולא הצטרף לרועי.  בקיבוץ נשמעו יריות מכיוון הגבול , חברי הקיבוץ מיהרו אל השטחים ומצאו את סוסתו רועה בשדות,(גירסה אחרת אומרת שהסוסה חזרה לקיבוץ) מרחוק ראו את העזתים והמצרים נושאים אלונקה. אנשי נחל חשבו שרועי נחטף. מסתבר שבין האורבים היו קצינים מהצבא המצרי. אך רועי נחטף ונרצח וכאשר הוחזרה גופתו דרך אנשי האו"ם ניכרו בה סימני התעללות שכללו גם ניקור עיניו .  לרצח קדמה בקשה של האו"ם להרחיק כוחות שלנו מהגבול על מנת לצנן את המתיחות שנבעה מפעולות הפידאיון – (מקריבי נפשם – ا لفدائيّون ). דאג המרשילד מזכ"ל האו"ם והנשיא אייזנהאואר ביקשו מישראל שצה"ל ירחיק צבאו מהקו ויפסיק לסייר על קוו התלם כדי לא להחריף את האווירה. ישראל קיבלה את הבקשה וכך היה.                                                                                                                                               רועי ואשתו אמירה באדיבות סיפור מקומי נחל עוז.

רועי ומאירה רוטברג

רבים הגיעו ללוויה שהתרחשה למחרת הרצח, אחד המספידים היה הרמטכ"ל משה דיין בנאום המצוטט על היום בפי כל:                                                                                                      "אתמול עם בוקר נרצח רועי. השקט של בוקר האביב סִנוורוֹ, ולא ראה את האורבים לנפשו על קו התלם. אל נא נטיח היום האשמות על הרוצחים. מה לנו כי נטען על שנאתם העזה אלינו? שמונה שנים הינם יושבים במחנות הפליטים אשר בעזה, למול עיניהם אנו הופכים לנו לנחלה את האדמה והכפרים בהם ישבו הם ואבותיהם.                                                                                                            לא מהערבים אשר בעזה, כי אם מעצמנו נבקש את דמו של רועי. איך עצמנו עינינו מלהסתכל נכוחה בגורלנו, מלראות את ייעוד דורנו במלוא אכזריותו? הנשכח מאיתנו כי קבוצת נערים זו, היושבת בנחל עוז, נושאת על כתפיה את שערי עזה הכבדים, שערים אשר מעברם מצטופפים מאות אלפי עיניים וידיים המתפללות לחולשתנו כי תבוא, כדי שיוכלו לקרענו לגזרים – השכחנו זאת? הן אנו יודעים, כי על מנת שתגווע התקווה להשמידנו חייבים אנו להיות, בוקר וערב, מזוינים וערוכים.                            ארונו של רועי מתוך "סיפור מקומי" נחל עוז

ארונו של רוטברג

דור התנחלות אנו, ובלי כובע הפלדה ולוע התותח לא נוכל לטעת עץ ולבנות בית. לילדינו לא יהיו חיים אם לא נחפור מקלטים, ובלי גדר תיל ומקלע לא נוכל לסלול דרך ולקדוח מים. מיליוני היהודים, אשר הושמדו באין להם ארץ, צופים אלינו מאפר ההיסטוריה הישראלית ומצווים עלינו להתנחל ולקומם ארץ לעמנו. אך מעבר לתלם הגבול גואה ים של שנאה ומאוויי נקם, המצפה ליום בו תקהה השלווה את דריכותנו, ליום בו נאזין לשגרירי הצביעות המתנכלת, הקוראים לנו להניח את נשקנו. אלינו זועקים דמי רועי מגופו השסוע. על אף שאֶלֶף נָדַרנו כי דמנו לא יוגר לשווא – אתמול שוב נתפתינו, האזנו והאמנו. את חשבוננו עם עצמנו נעשה היום. אל נירתע מלראות את המשטמה המלבה וממלאת חיי מאות אלפי ערבים, היושבים סביבנו ומצפים לָרגע בו תוכל ידם להשיג את דמנו. אל נסב את עינינו פן תחלש ידנו. זו גזרת דורנו. זו ברירת חיינו – להיות נכונים וחמושים חזקים ונוקשים או כי תישמט מאגרופנו החרב – וייכרתו חיינו.                                                                                                                     רועי רוטברג, הנער הבלונדיני הצנום, אשר הלך מתל אביב לבנות ביתו בשערי עזה, להיות חומה לנו. רועי – האור בלבו עיוור את עיניו, ולא ראה את בְּרק המאכלת. הערגה לשלום החרישה את אוזניו, ולא שמע את קול הרצח האורב. כבדו שערי עזה מכתפיו ויכלו לו."                                                                                           דיין נושא ההספד- מתוך "סיפור מקומי" נחל עוז

הספד דיין

את ההספד קרא דיין מתוך דף עליו ראשי פרקים. ההספד לא הוקלט. דיין כתב את הנאום שוב באותו הערב ונסע להקליט אותו בגלי צה"ל.  כך הפך הנאום הזה לנאום אלמותי שתמיד יימצא מישהו אשר ישתמש בו או בקטע ממנו

רצח רועי השפיע על המשורר אבות ישורון ששמר אז אל מול קו התלם בשדות נחל עוז  – אבות כתב את השיר הבא:                                                                                                                                                                                 להגדלה, לחץ על התמונהרועי שיר

ארבע החתונות נערכו בצנעה בגילת ואנשי נחל עוז ההמומים חזרו לשגרת יומם העמלנית. אבל צה"ל היה צריך להתעמת עם פעולות הפידאיון.

יש לזכור כי רצח רועי היה ארוע בודד מתוך עשרות רבות . מתום מלחמת העצמאות ועד מבצע קדש נרצחו ונפצעו כ 1300  ישראלים, רובם אזרחים בגבולותינו וגם באזורים מרכזיים.  מי שעמד ברצועת עזה בראש הפדאיון היה ביכבאשי (אל"מ) מוסטפה חאפז. קצין מצרי שהיה אחראי על היחידה הפלסטינית שנקראה "פידאיון מוסטפה חאפז." או גדוד 141 . הוא כונה אבו אל פידאיון - ابو الفديون פעולותיהם היו למעשה פשוט מעשי רצח של אזרחים.  נאצר הגיע לעזה לאחר מבצע "חץ שחור" היא פעולת עזה שבוצעה בסוף פרואר 1955 . בפעולה נהרגו 36 חיילים מצריים ו8 ישראלים.  בעזה נאצר לחץ את ידו של מוסטפה חאפז בהללו אותו.  הפדאיון מעתה היו חלק מהצבא המצרי ופעולות החדירה הוגברו. הנספח הצבאי של מצרים בירדן עודד את הפעולות משטח ירדן. בחודש אפריל 1956 חדרו כ200  מפגעים אל שטחי ישראל ורצח רועי רוטברג היה חלק מאותן פעולות.  נראה שביקורו של דיין בנחל עוז ביום בו נהרג רועי רוטברג היה גורם לא מבוטל בהחלטתו ונחישותו לפגוע במפקד יחידות הפידאיון.                                                                                                                                                               בתמונה מוסטפה חאפז ואשתו דוריה 

מוסטפה חאפז ואשתו

 נעשו נסיונות מספר לחסל את מוסטפה חאפז על ידי יחידה 101 ואחר כך על ידי הצנחנים. באחת הפעמים, כאשר מוסטפה לא היה בביתו פוצצו את השער לחצר וחלק מהבית. כל הנסיונות כשלו.        לא היה מנוס אלא להכניס את יחידת מודיעין 10(לימים 504)  לפעולה.    מפקד מחנה היחידה היה יעקב נמרודי                                    

מוחמד סלימן אל טאללקה- היה  בדואי תושב הרצועה  וסוכן ישראלי  אך הוא נחשד כסוכן כפול. החשד היה שבחלוף הזמן חשש לחייו, הוא עבר צד ושיתף פעולה עם המצרים. לאחר כשלון נסיונות  החיסול הקודמים, נראה היה לאנשי היחידה שטאללקה הוא  מועמד מתאים לפעולת החיסול.  הוחלט להשתמש בו כדי להתנקש בחיי ביכבאשי מוסטפה חאפז או  בלוטפי אל עכאווי  מפקד המשטרה בעזה ואחראי על החקירות.לוטפי נחשב לאחד האחראים לרצח רועי רוטברג.  מחשבת מבצעי הפעולה היתה שבכל מקרה אם יגיע הספר לאחד מהם יהיה הדבר טוב . לטאללקה נאמר שעכווי הוא סוכן ישראלי  והספר הוא לצורך הצפנת הודעות. אפילו ניתנה לטאללקה רבע שטר מצרי כאשר החלק המשלים היה אמור להיות אצל לוטפי אל עכאווי. ההערכה היתה שטאללקה יילך מיד למוסטפה חאפז, יספר לו שלוטפי אל עכאווי הוא סוכן ישראלי ומוסטפה חאפז וזה יבקש לראות מה יש בחבילה המיועדת למי שהישראלים אומרים שהוא סוכן שלהם. ברגע שיפתח את המעטפה הממולכדת יחוסל. המעטפה הכילה כ 400 גרם חומר נפץ. את מטען הנפץ הכין נתן רהב רוטברג בן דודו של רועי רוטברג.

ב 11.07.1956 נסע הסוכן צדוק אופיר עם מוחמד סלימן אל טאללקה לנחל עוז. הם הגיעו לגדר הקיבוץ ומול גבעת עלי אל מונטר, ממש בנתיב אותו עשה רועי רוטברג אינספור פעמים על סוסתו, הלך טאללקה לכיוון עזה. טאללקה החל ללכת ולפתע  הסתובב לכיוון צדוק ושאל: "יא צאדק? איך תדע שהספר הגיע ליעדו?" צדוק ענה :"אל תחשוש, הרוח תעביר את המילה " טאללקה המשיך בעת דמדומים לכיוון גבעת עלי אל מונטאר וביקש מהחיילים המצרים להפגש עם מוסטפה חאפז. היה זה יום רביעי. רק ביום שישי הגיעו ידיעות ממצרים כי מוסטפה חאפז עלה על מוקש ונהרג .                                            גדרות הקיבוץ , מוצב וברקע גבעת עלי אל מונטאר מתוך "סיפור מקומי " נחל עוז

עמדה מול עלי אל מונטאר

לאחר מבצע קדש, באחד הימים הגיע חיימקה לבקוב למפקדה בעזה ומצא שוטר צבאי מילואימניק ממוצא עירקי קורא מסמך בערבית. חיימקה שאל את הבחור מה הוא קורא? התשובה היתה? " משהו על איזה חאפז ופצצה.." חיימקה לקח מיד את המסמך. היה זה דו"ח וועדת חקירה מצרית על חיסול מפקד הפידאיון, שם מתואר בפרוטרוט ובדיוק כל מהלך העניינים שהיה כך:                                                טאללקה עזב את שדות נחל עוז ונעלם לכיוון עזה, פגש משמר מצרי וביקש לדבר עם מפקד גדוד  141 (הפידאיון). הוא הובל בג'יפ (הפגישה היתה למחרת) למפקדתו של מוסטפה חאפז שהיה בגינה יחד עם מחליפו איתו ערך חפיפה. היה נוכח במקום קצין בשם פתחי שהלך להביא כסא והזהיר מפתיחת החבילה. חאפז הסקרן פתח את החבילה  והיא התפוצצה, ראשו נפל על השולחן הנוכחים בחדר החלו להכות את טאללקה אך מוסטפה הבין שידו לא היתה במעשה וביקש שיעזבו אותו. הוא הספיק לומר :" דפקת אותי יא בן כלב" (בהתכוון ליעקב נמרודי איש המוסד שכבר עזב את תפקידו). מחליפו של מוסטפה חאפז נפצע וטאללקה איבד את מאור עיניים. למחרת מת מוסטפה צאדק מפצעיו. (המקור- ראיון עם אופיר צדוק – של מודי שניר- תולדות ישראל)

מוסטפה חאפזב-26 ביולי 1956 הודיע עבד אל נאצר על הלאמת תעלת סואץ מול עשרות אלפי מאזינים בכיכר מנשה(ע"ש הברון דה מנשה), אלכסנדריה, בנאום מיתולוגי הזכור היטב לכל המצרים כפי שנאום דיין זכור לישראלים אמר  על מוסטפה חאפז: "חובתו היתה למעננו ולמען הערביות. הוא הקדיש את עצמו לאימון הצבא הפלסטיני, החיה אותו ואת שמה של פלסטין, האם הוא הפסיד מול הקולוניאליזם? הוא איים עליהם אז הם רצחו אותו, אבל אם הם חושבים שברצח שלו יגרמו לכך שלא יהיה מי שיחליף אותו? במצרים ימצאו כי רבים מחזיקים בעקרונותיו…′′נאצר איים לנקום.                                                             למטה ידיעה בעל המשמר על מותו של צאדק

צדוק אופיר מספר שיום אחד הוזמן הוא וחבר נוסף מהיחידה לדיר אל בלח למפגש עם מקומיים. לפתע הוא רואה את טאללקה העיוור, מובל על ידי אדם אחר. טאללקה לחץ את ידו, אמר שתי מלים: "מרחבא צאדק" והמשיך בדרכו…                                                                                     מוסטפה ונוני בתו

מוספה ובתו

אל הנספח הצבאי המצרי בירדן, בכבאשי צלאח מוסטפא, נשלחה מבית הדואר במזרח ירושלים (שהיתה אז תחת שליטת ירדן) מעטפה ובה ספרון אודות  קצין נאצי, גם במעטפה זו היה מטען קטן. ב-14 ביולי קיבל צלאח את המעטפה, פתח אותה, נפצע קשה ולאחר מספר ימים מת מפצעיו. מות שני הקצינים הקטין כמעט לחלוטין את פעילות הפידאיון והיא פסקה לאחר מבצע קדש.
נאצר על צלאח מוסטפה
"המנהיג גמאל עבד אל נאצר, מדבר על בנה הגיבור של מנסורה, סלאח מוסטפא, שנרצח על ידי המוסד בירדן. "                                                                                                                            כאשר התפוצצה המעטפה בידיו של מוסטפה חאפז היתה בתו נוני בת שמונה . כאשר גדלה,  עזבה נוני את מצרים, התחתנה, התנצרה והיא נושאת את השם נוני דרוויש . נוני פעילה מרכזית בארצות  הברית בארגון הקרוי  "ערבים תומכי ישראל" . נוני מבקרת חריפה של החינוך בארצות האיסלם לשנאת ישראל ושנאת יהודים. היא מבקרת בחריפות חוקי איסלם כמו: הרג על כבוד משפחה, סקילת נואפות ועריפת ראשי "כופרים". היא גם כתבה ספר ששמו  "הם קוראים לי כופרת".                                                                     למטה נוני דרוויש בתו של מוסטפה חאפז                                             מאת Nonie Darwish – The uploader on Wikimedia Commons received this from the author/copyright holder., CC BY-SA 3.0,https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=3064741

Nonie_Darwish_1

מקורות :אתר האינטרנט סיפור מקומי של נחל עוז                                                                                     אתר האינטרנט של לאה נאור                                                                                                       ראיון עם צדוק אופיר מודי שניר                                                                                                    ראיון עם מוטקה נאור ולאה נאור – אבי משה סגל                                                                           מבצע סריס – הסכת של יובל מלחי                                                                                                העיתון המצרי א דוסתור                                                                                                             מוזיאון יאסר עראפאת                                                                                                                 לחיות עם התנ"ך- משה דיין                                                                                                         הערך "נוני דרוויש" ויקיפדיה                                                                                                       עידכון ב25.08.2021 לאחר צפייה בהרצאה של דני מרום במיזם ההרצאות של יואב אבניאון

 

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>