מת ברביעי ביולי – עלילותיו של צלבן לא שגרתי

מת ברביעי ביולי

מאת: מיכה זילברמןקרני_חיטין

קרני חטין

באדיבות ויקיפדיה

עלייתו ונפילתו של צלבן צרפתי

עלילותיו של רנו דה שטיון ) Renaud de Chatillon) שכינויו בערבית היה "אל שייטן אל אספר" = "השטן הצהוב". הוא היה אציל צרפתי ממעמד נמוך(ויליאם מצור מכנה אותו- כמעט חייל פשוט) שהגיע לארץ הקודש יחד עם מסע הצלב השני בשנת. 1148. אציל שאפתן זה נולד בעיירה -Châtillon=sur Marne או לחילופין התגורר בעיירה Châtillon sur Loing . צלבן זה לא היה שונה מאצילים רבים אחרים והגיע למזרח במסע הצלב השני בתקווה לשפר את מעמדו ולזכות בטריטוריה פיאודלית שתקדם אותו, תעשיר אותו ותיתן לו כוח שלטוני. הוא היה בחור שאפתן. מחד היה בעל אומץ לב הגובל בהפקרות ואכזריות הגובלת במופרעות. ומאידך ניחן בנימוסים נאים, במראה נאה, קומה תמירה, שער בלונדיני ועיניים כחולות. בעני המין היפה הוא היה פשוט מקסים.  מצויד בכלים אלו יצא למסע כיבוש לבבה של אלמנה בעלת נדוניה נאותה. היתה זו קונסטנס נסיכת אנטיוכיה. נסיכה זו התאלמנה מבעלה לו נישאה כשהיתה בת 10 והוא בן 26 . כיבוש לבה של קונסטנס הושג ללא מאמץ רב אך היה צורך לקבל גם את הסכמת המלך בלדווין השלישי , דודה של האלמנה המבוקשת.

המלך וגם פטריארך אנטיוכיה הסתייגו ממעמדו הלא רם של החתן המיועד ולא אבו לאשר חתונה זו. אך לבסוף הסכים המלך לחתונה כחלופה להמשך עגביה של קונסטנס עם מחזרים נלהבים. גירסה אחרת אומרת כי קונסטנס נישאה בחשאי ללא התייעצות עם המלך בלדווין.  רנו הפך לנסיך אנטיוכיה. נסיכות זו היתה תחת חסותו של הקיסר הביזנטי אך רנו קיווה להשתחרר ממנה.Seal_Reynald_of_Chatillon_2

חותם רנו משטיון כנסיך עבר הירדן נראים חומותיו של מבצר כרך 

                                                         באדיבות ויקיפדיה                                                                                  

רנו טען שמנואל הראשון קיסר ביזנטיון ביקש ממנו לתקוף את הארמנים והבטיח לו כסף תמורת שרות זה. על פי רנו הפר הקיסר את הבטחתו. כתגובה ביקש רנו לקבל בכוח את שמגיע לו. הוא ביקש לפלוש לקפריסין הביזנטית. לשם כך היה זקוק רנו למימון כנסייתי, אולם הפטריארך של אנטיוכיה – אמרי, סרב לממן את המסע. רנו ניסה לשכנעו ללא הועיל. אז החליט רנו לנסות שיטות שכנוע בדוקות יותר. הוא הפשיט את הפטריארך עירום ועריה, קשר אותו לגג המצודה בשמש הלוהטת ומרח אותו בדבש שמשך דבורים עוקצניות. כשהורד הפטריארך מהגג מתמוטט מאפיסת כוחות, הסכים מיד למימון המסע הצבאי

ReynaldofChatillon&PatriarchofAntioch

 עינויו של פטריארך אנטיוכיה בכתב יד של וילהלם מצור המאה ה 14.

 באדיבות ויקיפדיה 

המסע לקפריסין לווה בשוד, גזל, אונס וטבח . רנו הטיל מום בשבויים שתפס ואת חלקם שלח לקונסטנטינופול כהפגנת עצמאות אכזרית. את העדרים ששדד " החזיר" לנשדדים תמורת סכומים כבדים שהעשירו את קופת נסיכות אנטיוכיה.  רינו דה שטיון ומנואל קומננוס הראשון הקיסר הביזנטי פתחו חשבון דמים תרתי משמע. הקיסר דרש התנצלות ופיצוי. ההזדמנות לפיוס הגיעה כאשר המלך בלדווין השלישי בן ה 28 נישא לנסיכה הביזנטית תיאודורה בת ה 12 .החתונה המלכותית היתה הזדמנות לפיוס גם עם נסיך אנטיוכיה הסורר. אז ניתנה לרנו הרשות לבקש מחילה מהקיסר הביזנטי על מעלליו. הוא הופיע בחצר ארמון הקיסר מנואל קומננוס I בקונסטנטינופול, לפני כל השגרירים, ממורט ומרופט, יחף ונושא חרב על צוארו, כשהוא מבקש את סליחת הקיסר היושב על הכס הרם. כאשר נפגשו בלדווין השלישי ומנואל קומננוס I באנטיוכיה הוביל רנו בידו את סוסו של הקיסר אל תוך העיר. ככה עשה לקיסר שהמלך חפץ ביקרואולם מנות עלבון גדושות אלו לא הפחיתו כמלוא הנימה את שאפתנותו חסרת המעצור. מדי פעם ערך מסעות שוד בצפון סוריה. באחת הפשיטות נשבה על ידי נור א דין שליט דמשק. חמש עשרה שנה ישב בכלא במצודת חלב, למד ערבית וחיכה שמישהו יפקיד את הסכום הדרוש כדי לפדותו מן השבי…אבל אף אחד לא קם…. עושה הצרות הזה היה לא כל כך רצוי….לבסוף מי שנשא בעול היה בעלה של בתו החורגת מריה – היא בתה של אשתו קונסטנס מנישואים קודמים, "חותנו"  זה נאלץ לשלשל סכום דמיוני של של 111,061 דינרי זהב לידיו של צלאח א דין כדי לשחרר את הנסיך האסיר.

Rnaud_prissonier

רנו מובל לכלא בחלב

 באדיבות ויקיפדיה

היה זה לא אחר אלא … הקיסר הביזנטי מנואל קומננוס I. כאשר יצא מן הכלא היה בן 50 ,שערו הבלונד האפיר ועורו קומט קמעה, אך הקסם לא פג והוא היה זקוק לו. אשתו נסיכת אנטיוכיה מתה ובמקומה מלך בנה מנישואים קודמים. לרנו לא היה לאן לחזור, לא היה לו  מקום בנסיכות. המלך בלדווין הרביעי (המצורע) החליט לסדר לו "ג'וב"(כן כבר אז חילקו משרות) והעסיקו כשליח לקיסר ביזנטיון. מכיוון שרנו הצליח בשליחותו הדיפלומטית ביצירת קשרי נישואין נוספים עם משפחת הקיסר הביזנטי, העניק לו המלך מתנה – נישואין לאלמנה בעלת נחלה. כזו נמצאה לו בדמותה של סטפני דה מיי נסיכת עבר הירדן שבעלה נרצח ברחובות עכו. רנו הביא תועלת נוספת למלך המצורע. המלך שהיה תשוש מפאת מחלתו הניח למעשה לרנו לפקד על מערכה חשובה מול צלאח א דין וצבאו. ליד רמלה בקרב גזר ב 1177 נפגש רנו עם האיובי המפורסם. יחד עם המלך, אצילים אחרים וטמפלרים, הנחיל תבוסה כואבת לצבאותיו של צלאח א דין. אחיינו של צלאח א דין נהרג בקרב זה. וצלאח א דין עצמו נמלט בקושי ממוות, במנוסה על גבו של גמל מרוץ.  היתה זו הפגישה הקרבית הראשונה של רנו וצלאח א דין לאחר שחרורו מהשבי…והיא הסתיימה בברור לטובת הצלבנים ורנו דה שטיון. תבוסה זו הותירה רק כ 10% מצבא המוסלמים חופשי או בחיים, העתיד של ממלכת ירושלים נראה ורוד. השניים ייפגשו שוב בשדה הקרב. אך הנסיבות יהיו שונות לגמריפעולותיו הראשונות של ה"שטן הצהוב" – נסיך עבר הירדן החדש היו …. שוד ושוב שוד. דרך שדות הדגן העשירות במואב ובסמוך לשני מבצריו כרך ומונריאל(שובק). עברו שיירות החג' המוסלמיות. למרות הפסקות האש שנחתמו בין הצלבנים למוסלמים (היתה זו הודנה המותרת למוסלמים עם נוצרים ויהודים לתקופות קצובות) תקף אותן ואפילו יש הטוענים כי שבה את אחותו של צלאח א דין. כאשר היה שובה אויבים שעברו בשיירות החאג' נהג להוציאם להורג בשיטה מיוחדת. הם הושמו בקופסת עץ מחוזקת נקשרו אליה היטב והושלכו ממרומי מבצר כרך אל הסלעים שלמרגלות המבצר. כך האריך את את סבלם עד מותם.כאשר התלונן צאלח א דין אצל המלך הצלבני על מעללי רנו משטיון , פנה המלך לרנו והעיר לו על הפרות הפסקת האש. תשובת רנו היתה: "אני אדון ארצי כפי שהמלך אדון בממלכת ירושלים…".  

בשנת 1183  צר צאלח א דין על מבצר כרך. באותה עת התקיימה חתונה שבה אחותו למחצה של בלדווין הרביעי מלך ירושלים המצורע, איזבלה בת ה 11 נישאה לבנו החורג אונפרוא הרביעי בן ה 27 . אמו של אונפרוא שהיא אשתו של רינו -סטפני , שלחה לצלאח א דין מאכלים ויין מהחתונה והזכירה לו שכאשר היה עבד בארמון, נשא אותה על כפיו כילדה. צאלח א דין כמחווה שאל היכן מבלה הזוג הצעיר את ירח הדבש וציווה לא לירות לכיוון המגדל בו בילה הזוג המלכותי.

Montreal_Castle_02

מבצר מונריאל בעבר הירדן

 באדיבות ויקיפדיה

מוחו הקודח וחסר המנוח של פעלתן זה מעבר הירדן הוליד רעיון לא שיגרתי נוסף: פשיטה על מכה העיר הקדושה למוסלמים. רנו החליט לתקוף את ערב. כדי לבצע משימה זו בנה חמש ספינות מעצים שנכרתו ביערות מואב, העביר אותן מפורקות על דבשות גמלים לאילה )עקבה היא אילת העתיקה( והן הפליגו מאי האלמוגים לינבוע , הצבא הפושט נחת על החוף והמסע המשיך ביבשה לכיוון מכה ומדינה, כשהוא נעזר בבדואים שהיו בעלי בריתו. צבאו בזז, הרס ושרף את כל היישובים שעבר בדרכו ללא רחם.

אל מאלכ אל עדל- אחיו של צלאח אדין והאדמיראל המוסלמי חוסאם א דין לולו, דלקו אחר ספינותיו ביוצאו מקולזום(סואץ). הם השיגו את כוחותיו והביסו אותם במרחק יום רכיבה ממכה. חיילי רנו הובלו לקהיר ונערפו, הוא עצמו נמלט חזרה למואב.

לפני קרב קרני חטין תמך רנו ביציאה מציפורי לטבריה. יציאה מאזור מעיינות זה ביום חמסין הובילה לתבוסה מפורסמת שלא זה הזמן לדון בה. בתום הקרב ברביעי ביולי 1187 ולאחר נצחון ברור של צלאח א דין הובל האביר המפורסם, שבוי יחד עם המלך לאהלו של צלאח א דין. הסולטאן הגיש למלך מים שצוננו בשלגי החרמון (ביולי עדיין יש שרידי שלג בפיסגת החרמון. השלג הובל על דבשות גמלים אפילו עד רמלה) למלך גי דה לוסיניאן , המלך העביר את צפחת המים לרנו ואז קטע הסולטאן את הפעולה באומרו: "לך לא נתתי" . הוא האשימו בעוולות רבות בשאלו את רנו מה היה עושה רנו לסולטאן אילו הוא היה שבוי בידיו . רנו ענה :" היית מתיז את ראשך" . ענה צלאח א דין :   " זה מה שאעשה לך". הוא לקח חרב מאחד הניצבים, הכה ברנו שכרע ארצה ובאבחת חרב מהירה התיז את ראשו שהתגלגל לרגלי המלך. עריפתו של רינו משטיון בקרני חטין המלך התחלחל והחל לרעוד . צלאח א דין הרגיעו :" מלך לא הורג מלך, אדם זה נהרג בגלל בגידתו ומעשיו הרעים".BNF,_Mss_fr_68,_folio_399

עריפת ראשו של רנו משטיון במו ידי צלאח א דין.

 באדיבות ויקיפדיה

המלך שוחרר מאוחר יותר על ידי צלאח א דין. בהבטיחו כי לא יחזור לארץ הקודש. הוא שלח את שריונו , סוסו, ונשקו לקפריסין ושם את פעמיו בניגוד להבטחתו לעכו כדי לצור עליה. מול חומותיה סיים את חייו. אלמנתו של רנו, סטפני ביקשה מצלאח א דין לשחרר את בנה השבוי אונפרוא הרביעי)  היא הבטיחה שתמסור לידיו את מבצרי עבר הירדן בתמורה (כרך ושובק). אולם כאשר שוחרר הבן סרבו אבירי המבצרים להכנע.  מכיוון שלא יכולה היתה סטפני לכפות את מרותה על אביריה ולעמוד בהסכם, החזירה סטפני את בנה לשבי הסולטאן. מתוך הערכה ליושרה, גמל לה צלאח א דין בשחררו את הנסיך הצעיר ללא תמורה. רק לאחר שנאכלו אחרוני הסוסים במבצרי עבר הירדן ואזל המזון בשנת 1189 ,נכנעו האבירים לצבאותיו של צלאח א דין. הצלבנים לא חזרו מעולם לעבר הירדן.Statue_of_Saladin_Damascus

פסלו של צלאח א דין ליד מצודת דמשק משמאל נראה השבוי רנו משטיון.

 באדיבות ויקיפדיה

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>